יש גיל שבו את כבר לא אמא במשרה מלאה.

את גם לא בייביסיטר על בסיס חירום.

את סבתא עם חיים משלה.

אבל איכשהו, זה לא תמיד עובר הלאה במשפחה 😉

ופתאום הבקשות מתחילות לנחות:

"רק לכמה שעות",

"זה לא בייביסיטר – זה זמן איכות!"

אז כן – אני אוהבת את הנכדים עד הגג.

אבל גם לי מותר שתהיה לי פגישה, חוג,

או סתם מצב רוח לגלול באינסטגרם בשקט.

ולכן, למדתי להגיד "לא" –

בלי להעליב, בלי להיעלב, ובלי לבטל את עצמי על הדרך.

ספרו לי בתגובות:

מהו הדבר הכי גרוע שיכול לקרות,

אם נגיד לילדים שלנו "לא"?