ללכת לאיבוד באתר היכרויות

אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי לאתר היכרויות, מספר שבועות אחרי שהתגרשתי.

בדחילו ורחימו הצצתי לעזרת הגברים, ונבהלתי.

הם הביטו אלי מתוך התמונות שלהם, וכולם נראו לי מפחידים ומסוכנים, ופתאום הם גם התחילו לפנות אלי: "ברוכה הבאה…" "את חדשה כאן?"

קפאתי על מושבי. מאיפה לעזאזל הם יודעים שאני כאן, ומאיפה הם יודעים שאני חדשה?

עוד לא ידעתי שבאתרים מסויימים יש נוּרית קטנה ליד שם הגולש.ת, שנדלקת ברגע שהבנאדם נכנס לאתר.

ברחתי משם כאחוזת פלצות.

כשחזרתי אחרי כמה ימים, פניתי קודם לעזרת הנשים, כדי לבדוק מקרוב מיהן המתמודדות הנוספות על ליבם של הגברים, וישר הרגשתי בתחתית הליגה, נוכח כל היפיפיות והמטופחות ששם….

אבל כשקראתי את הדברים שרובן כתבו על עצמן בפרופיל ההיכרויות, נרגעתי, כי ראיתי שכמעט כולן אומרות אותו הדבר, רק במילים אחרות (מסתבר שזה אפשרי), וידעתי שכאן אוכל לזרוח, כי בלכתוב אני ממש טובה.

ואכן זרחתי, ולחילופין גם דעכתי, במהלך 4 שנות מגורַי באתרי ההיכרויות.

החלפתי תמונות, שיניתי טֶקְסְטִים בפרופיל, היכרתי (חלק גם באופן אישי) את שכניי לאתר, אבל בעיקר הפסקתי לפחד, תפסתי ביטחון, ולבסוף תפסתי גם את דורון…

כשלא מכירים, אתר היכרויות יכול להיראות כמו יער אפל, מלא זאבים ונמרות, ואנשים מבוגרים יכולים ללכת בו לגמרי לאיבוד, ולברוח, ברגע שהם מוצאים את הדרך החוצה, או לחילופין, להימנע לחלוטין מלהיכנס אליו.

ואז מה קורה? אז זהו, שלא קורה כלום.

אבל אם בכלזאת רוצים לצאת מאזור הנוֹחוּת, ולמצוא זוגיות נהדרת ואהבה סוערת, כדאי לזכור שזה ממש בסדר להסתייע ב"מורת דרך" לאתרי היכרויות, שתהייה לעזר בכתיבת פרופיל ובבחירת תמונות, שתייעץ איך לִפנות ולהיענות, ולחלופין איך לסרב מבלי לפגוע, או לקבל סירוב מבלי להיפגע. שתלווה את התהליך, שתעודד ותחזק, תרים כשצריך, ותשחרר כשתתבקש.