"לא תלך רכיל בעמך"

מכירים את ארוחות השישי האלה שהופכות מאירוע משפחתי מקרב, למופע סטנדאפ על חשבון כל העולם?
צוחקים על השכנה שלא יודעת לחנות, על הבנדוד שתמיד מצליח להכשל בעסקים, או על הדודה שבאה עם הבגדים המביכים…

זה מרגיש מצחיק, נכון? כאילו זה הבידור של הערב.

אבל הנה האמת שהמחקרים מראים: האווירה הזאת של רכילות – היא לא מצחיקה, היא רעילה.
ברגע שללכת רכיל הופך לנורמה, הבית מפסיק להיות מקום בטוח.
כי אם אתם צוחקים כך על כולם מאחורי הגב – מי מבטיח שאתם לא הבאים בתור ברגע שתצאו מהחדר?

איך הילדים והנכדים יכולים להיות מושפעים

והחלק הכי גרוע? הילדים מקשיבים. ואחר כך הם גם עלולים לחקות אותנו…
אנחנו מלמדים אותם שזה לגיטימי לפגוע באחר כדי להרגיש ביחד. אנחנו מנרמלים להם עולם שבו אין אמון, ושבו לשון הרע זה הדרך היחידה לתקשר.
הם גדלים לתוך שפה שבה כולם מטרה, ואף אחד לא באמת חבר. וא-י-ן על מי לסמוך… במקום לכבד את הזולת, הם יעשו ממנו חוכא ואטלולא. זה מהר מאוד יגיע לבני משפחה, ועל כיבוד אב ואם אין בכלל מה לדבר.

זה יפגוש אותם בהמשך החיים – בזוגיות, במקום העבודה, ביחסים משפחתיים, וזה לא יעשה להם טוב. זה בדוק.

אז מה אני עושה במשפחה שלי?

אני החלטתי שאצלי בבית – זה לא קורה.
השולחן שלי הוא מרחב נקי. בלי רעשי רקע, בלי דמויות מהעבודה, או מהמשפחה, או מהשכונה… ובלי לכלוכים!
אולי זה נשמע לכם כבד, אבל תאמינו לי – מציאות של שקט בלב, הרבה יותר משתלמת מכל בדיחה טובה על חשבון אחרים.

האחריות שלנו היא ללמד את ילדינו להמנע מרכילויות – ולהצמד לחשיבה חיובית. ולמילה הזו שחלק מאיתנו מדי פעם שוכח אותה – "ערכים".

במפגשי הייעוץ המשפחתי ובהרצאות שלי, אני מלמדת איך לייצר שפה משפחתית חדשה.

תוכלו למצוא אותי גם תחת גלית יהב, יועצת משפחתית למשפחה הבוגרת – בפייסבוק, באינסטגרם, בטיקטוק וביוטיוב.