יש גיל שבו את כבר לא אמא במשרה מלאה.
את גם לא בייביסיטר על בסיס חירום.
את סבתא עם חיים משלה.
אבל איכשהו, זה לא תמיד עובר הלאה במשפחה 😉
ופתאום הבקשות מתחילות לנחות:
"רק לכמה שעות",
"זה לא בייביסיטר – זה זמן איכות!"
אז כן – אני אוהבת את הנכדים עד הגג.
אבל גם לי מותר שתהיה לי פגישה, חוג,
או סתם מצב רוח לגלול באינסטגרם בשקט.
ולכן, למדתי להגיד "לא" –
בלי להעליב, בלי להיעלב, ובלי לבטל את עצמי על הדרך.
ספרו לי בתגובות:
מהו הדבר הכי גרוע שיכול לקרות,
אם נגיד לילדים שלנו "לא"?