עמדתי לי בנחת ב"סופר", בֵּינוֹת המדפים, וחיפשתי משהו. נכנסה אישה. איך שראיתי אותה, ליבי התחיל לדפוק בפראות, ותחושת פחד אמיתית השתלטה עלי. "מי זאת?" שאלתי את עצמי. "למה אני כלכך נבהלת […]

קרא/י עוד ›

האוכל תמיד היה חתיכת אישו בבית ילדותי.  ההורים שלי ילידי הארץ, אבל הגישה לאוכל היתה פולנית למהדרין. "לא זורקים אוכל".  "אמא טרחה ובישלה, ואנחנו נאכל את ה-כל, גם אם זה […]

קרא/י עוד ›

אֲנִי מַסְבִּירָה לָהֶם שֶׁאֲנִי לֹא רַק אִמָּא אֶלָּא גַּם אִשָּׁה. * לֹא מְבִינִים עַל מָה אֲנִי מְדַבֶּרֶת. * לְמַעֲנָם אֲנִי חֲזָקָה וְאֵיתָנָה, כִּמְעַט מֵעוֹלָם לֹא רָאוּ אוֹתִי נִשְׁבֶּרֶת. *  הֵם […]

קרא/י עוד ›

עוגות זה לא הצד החזק שלי. עוגות אפויות, הכוונה. למרות זאת, לפני שבועיים, שרתה עלי פתאום המוזה, והתחשק לי באופן מפתיע לאפות. יפתח אמור היה לחזור מהצבא, וחשבתי לי שתהיה […]

קרא/י עוד ›

כשחזרתי הביתה, גיליתי שאחד הכיסאות במטבח מכוסה בפתקי ממו ורודים. זה כבר לא הרגיש לי כל כך טוב. על כל פתקון היו רשומות מילות אהבה, כמו: "אנחנו כל-כך אוהבים אותך וגאים להיות […]

קרא/י עוד ›

ביום שהתגייסתי לצבא, לא רציתי שאף אחד מבני המשפחה ילווה אותי ללשכת הגיוס. באותו בוקר, בבית, נפרדתי בנשיקות מההורים ומהאחים, ונסעתי בטרמפ עם עופר, אילן ועוזי, שנסעו לתל אביב, לבילוי […]

קרא/י עוד ›

כשאלוהים חילק את תכונת הסבלנות, כנראה שעמדתי די לקראת סוף התור, כי לא נשאר לו הרבה לתת לי. אין לי סבלנות בשיט. תחשבו על ילד קטן, שלא יכול לדחות סיפוקים, […]

קרא/י עוד ›

"גיל המעבר" קוראים לזה. אבל ראבק… הוא לא ממש עובר. תקוע.  והאמת, שגם לא כלכך מרבים לדבר עליו. אז אני רוצה לספר לכן על כמה תופעות לוואי, המתרחשות בתקופת ה"טרום מנופאוזה", שהיא […]

קרא/י עוד ›