פעם, כשהילדים היו קטנים, והנישואים היו מחורבנים, היה לי חדר עבודה.     כל רעש הכי קטן הוציא אותי מפוקוס, כך שדלת חדר העבודה שלי הייתה סגורה הרבה. בערבים הייתי […]

קרא/י עוד ›

בכל ערב כיפור, קצת אחרי הארוחה המפסקת (שתמיד הקפדנו עליה, אפילו שאף אחד מאיתנו לא צם) אבא שלי היה שולף מהמחסן את מקרן השיקופיות, את המסך האיכותי, והמון קופסאות עם […]

קרא/י עוד ›

לצערי, אני לא אחת שמקפידה על קשר רציף עם חברותיה. גם עם ההורים, האחים והילדים שלי אני לא מדברת יום-יום בטלפון. אם חברה עוברת דירה, למשל, לא אציע לה מיוזמתי […]

קרא/י עוד ›

משפטי המפתח של ילדותי היו: "את יכולה הר-בה יותר". "את צריכה להשתדל יותר". "למה רק "כמעט טוב"? וכו'. הרבה שנים הסתובבתי בעולם בתחושה שאני בינונית, ושאני "לא מספיק". לא מספיק טובה לא […]

קרא/י עוד ›

(נכתב כתרגיל באימון אישי)   אוהו כמה שאני נרגשת עכשיו. בעוד חצי דקה אני עומדת להיכנס למעלית הזמן (מעלית ניסיונית, שנמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים), שתיקח אותי 5 שנים קדימה, לפגישה […]

קרא/י עוד ›

לפעמים החיים שלנו תופסים איזשהו קיבעון, שכנראה נוח לנו איתו, ובמשך כמה שנים אנחנו מתנהלים בסוג מסויים של עיוורון, רואים רק מה שאנחנו רוצים לראות, וליתר ביטחון גם צובעים את הכל בצבעים ורודים […]

קרא/י עוד ›

לפני הרבה-הרבה (אולי 15) שנים רציתי לעשות הסבה מקצועית. ועם מי מתייעצים כשלא יודעים לאיזה כיוון לקחת את ההסבה? נכון, עם גרפולוגית. 🙂 שילמתי ה-מון כסף, ושלחתי את כתב היד […]

קרא/י עוד ›