ספריה של אמי טאן מלווים אותי שנים רבות. הנושא הטעוּן של יחסי אמא-בת עובר כחוט השני בכל ספריה, ואני קראתי כמעט את כולם בהזדהות ובשקיקה רבה. את הספר האחרון שלה, […]

קרא/י עוד ›

(נכתב כתרגיל באימון אישי)   אוהו כמה שאני נרגשת עכשיו. בעוד חצי דקה אני עומדת להיכנס למעלית הזמן (מעלית ניסיונית, שנמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים), שתיקח אותי 5 שנים קדימה, לפגישה […]

קרא/י עוד ›

אֲנִי מְכַנָּה אֶת יוֹם קַבָּלַת הַגֵּט "יוֹם הַחוֹפְשִיִין", שֶׁהוּא הֶהָפוּךְ, והַגַמְכֵּן שָׂמֵחַ, שֶׁל "יוֹם הַנִּשּׂוּאִין". אֲנִי חוֹגֶגֶת אֶת הַיּוֹם הַזֶּה, לָאו דַּוְקָא בִּגְלַל שֶׁיָּצָאתִי לַחָפְשִׁי, אֶלָּא כְּדֵי לְהַזְכִּיר לְעַצְמִי שֶׁרַק […]

קרא/י עוד ›

הוא בכיתה י"א, ופתאום הוא מודיע לי, לפני כמה ימים, שהוא רוצה לעזוב ת'בצפר. "מה אני צריך ביולוגיה? מה אני אעשה בחיים שלי עם חקלאות? (הוא בבצפר חקלאי) ומה אני […]

קרא/י עוד ›

יודעת שזה לא פוליטיקלי קורקט להגיד, ולעשות, אבל אני בעד לְשַׁלֵּחַ מחיינו, את כל אותם כאילו חברים, שגוזלים את זמננו היקר. אלה שסופרים בקפדנות את כל הפעמים שלא ענינו להם בטלפון, […]

קרא/י עוד ›

כשהייתי סטודנטית, בסיומו של איזשהו קורס פסיכולוגיה, חילק אותנו המרצה לרביעיות, ועשה לנו את התרגיל ההוא, בו כל אחד צריך לכתוב 3 דברים טובים, ו-3 דברים לא טובים, על כל […]

קרא/י עוד ›

"טרום סרטן, דוקטור", אני מתקנת אותו. "אמרו לי שזה טרום סרטן". "סרטן"… הוא שואג עלי במבטא רוסי כבד, בלי להרים ת'ראש מהמחשב. "סרטן. צריך לקרוא לילד בשמו, בלי ליפייף מסביב". […]

קרא/י עוד ›

הכתיבה מהווה חלק משמעותי בחיי, מגיל מאד צעיר. אבל בניגוד למצופה, שיעורי ההבעה בבית הספר, היו עבורי סיוט מתמשך. לא יודעת איך זה היום, אבל נראה לי שפעם-פעם, המורים לא ממש היו […]

קרא/י עוד ›

השלט לדלת הכניסה תמיד היה בעייתי אצלי, בעיקר כי תמיד רציתי שלט מיוחד, שאין לאף אחד אחר, וגם שיהיה עם הומור, כדי שאנשים ייכנסו אלינו הביתה תמיד עם חיוך. היה […]

קרא/י עוד ›

לפעמים החיים שלנו תופסים איזשהו קיבעון, שכנראה נוח לנו איתו, ובמשך כמה שנים אנחנו מתנהלים בסוג מסויים של עיוורון, רואים רק מה שאנחנו רוצים לראות, וליתר ביטחון גם צובעים את הכל בצבעים ורודים […]

קרא/י עוד ›

« העמוד הקודםהעמוד הבא »