לכל פעילות יש  את הגיל הנכון לה, ואולי אפילו את התרבות שמתאימה לה.

כאשר מבצעים פעילות מסויימת, בגיל הלא מתאים, תוצאותיה עשויות להיות הרות אסון לחלק מהילדים.

כזהו המשחק "הגמד והענק".

זה מן משחק כזה, שאני בטוחה שמטרתו נובעת ממקום טוב, אבל הוא נהפך להיות מִפְלַץ (מלשון מפלצת) גדול ומפחיד.

יש תקופה כזאת במהלך השנה, שפתאום בכל הכיתות (לרוב בבצפר יסודי) נוהגים לשחק  אותו. 

המילה "נוהגים" לא ממש מתאימה פה, כי למעשה הילדים מחוייבים לשחק בו.

המורה אומרת שזה משחק חברתי, ולכן כולם מחוייבים לשחק.

אז איך זה עובד? נערכת הגרלה, כאשר כל ילד שולף שֵׁם של ילד אחר.

המשחק הוא, שבמשך שבוע, אתה מחוייב לפנק את הילד ש"הגרלת" בכלמיני  פינוקים קטנים.

"קטנים" אומרת המורה "זאתומרת מתנות קטנות בסביבות 5-10 שקלים". (ואני אומרת: פחחחחח…..).

"או מתנות קטנות שאתה מכין לבד, כמו סלט פירות קטן, קפה קטן לפינוק בוקר, וכו'".

וגם כאן תרשו לי להוסיף את דעתי המלומדת: פחחחחח… כפול ומכופל!!!

c3ee6c397f3ede4c29b385581a255941

מיד לאחר שליפת השמות,  מתרחשת תעשייה שְׁלֵמָה של "החלפות", כי יש שמות שלא כדאי להתעסק איתם.

מי שמגריל שֵׁם, שהוא "תפוח אדמה לוהט" ישר רוצה להיפטר ממנו, כי הוא מבין ש"טוב לא ייצא פֹּה".

כמובן שלא כל אחד מבין זאת.

אם אתה ילד תמים, כמו שהבן שלי היה (עבר לו לגמרי) מה 'כפת לך לתת את השֵׁם שהיגרלת, ולקבל תמורתו שֵׁם אחר?

אז אחרי שהשֵׁם של עמי (זה הילד שאף אחד לא רצה להתעסק איתו) עבר מיד ליד, הוא נחת בסופו של דבר אצלנו.

"אצלנו", כי מי שבסופו של דבר הייתה צריכה לטפל בכל עניין המתנות "הקטנטנות" הייתי אני.

הבן שלי, לא ממש הרגיש מחוייב למשחק הזה.

עמי היה מהילדים הרעים האלה, שכל הכיתה רועדת מהם.

כמובן שהוא גם היה מצוייד בהורים דעתנים, המככבים בוועד ההורים, נותנים גיבוי לכל הדברים הרעים שהבן שלהם עושה, ונותנים על הראש למורים, להנהלה, ולהורים אחרים, המעיזים לצייץ כנגד בנם הטלית שכולה תכלת.

bc64bd94f7e9640581671ef509b78b38

ביום ההגרלה עמי הודיע קבל עם ועדה, שהוא מקווה שהגמד שלו לא יהיה כמו ההוא של שנה שעברה (פה הוא כמובן נקט בשמו של המסכן משנה שעברה), כי ההוא היה סתם קמצן, שכל מה שהוא הביא לו היו דברים פּוּשְׁטִים, כמו מחדד, או איזה חטיף מסכן.

***

שנה או שנתיים קודם לכן, שיחקו את המשחק הזה בכיתתה של הבת.

הילדה, בניגוד לאח שלה,  השקיעה במתנות האלה את מיטב דמי הכיס שלה, ואת רוב שעות אחה"צ, תוך כדי תכנונים מה לקנות, מה לעשות, ואיך לעטוף.

וכמה-כמה-כמה מריבות היו לנו בבית, בעקבות המשחק הזה.

לא רק על ענייני כספים.

היא הכינה סלט, ורצתה להגיש אותו ל"ענק" שלה עם צלחת מהסט של הבית.

"מה רע בצלחת מפלסטיק"? תהיתי.

הזדעזעה.

מריבה.

הלכה בבוקר בוכה, עם הצלחת מפלסטיק.

2d104a3411089ad332a82076cf6a0d22

ביום אחר היא הכינה לו קפה, ורצתה לקחת ספל מהבית.

מריבה.

הגדילה לעשות כשרצתה להביא לו את סלסלת הענק לט"ו בשבט, שקיבלנו בזמנו, בצירוף כל המנעמים הנפלאים שבפנים.

כמה דמעות נשפכו אצלנו באותו שבוע.

והכל בגלל משחק "חינוכי" מחורבן, ששוב אני מדגישה: ההשתתפות בו הייתה חובה.

***

כשהצעיר היה בכיתה ד', ודיברו על כך ש"בעוד שבוע נתחיל לשחק את הגמד והענק", הזכרתי לו את סיפורי הגמדים של האחים שלו.

הצעתי לו שייסרב להשתתף, והוא הבין והסכים ושמח.

המורה, כמובן הזדעזעה.

התקשרה אלי, ניסתה לשכנע, מאד הופתעה שאני תומכת בו, ונדהמה שאני חושבת שזהו משחק לא חינוכי.

האמת? לדעתי הוא הרבה יותר מסתם "לא חינוכי".

ec216f70b0c07efa94bb19a58b130c89

זהו משחק שמעצים פערים, 

גורם לתחרות לא בריאה בין הילדים,

יוצר סטיגמות,

מעליב (נניח את אותו אחד ששכחו להביא לו מתנה),

משפיל ("מה? זה מה שהבאת לי? קמצן!)

מהווה טריגר למריבות מבית,

ועוד.

אינני בטוחה שילדים צעירים כלכך, בשלים למשחק שכזה, הדורש מחוייבות ואחריות.

רבים מהם נמדדים, בכמה כסף יש או אין להורים שלהם, ומה לעשות, במשחק הזה כסף הוא אישוּ.

אני לא יודעת אם עדיין נהוג לשחק את המשחק הזה בבתי הספר, אבל תדעו לכם, תמים ונחמד, הוא לא.

1b6c9ae7735c379c9dcab8770d4a3f4d

 כל התמונות מפינטרסט