איך שראיתי את הדם על האצבע שלי, זה שביצבץ בגלל שאני כל הזמן מקלפת את העור שמסביב לציפורניים, ישר הרגשתי איך הביס של הנקניקייה, שבדיוק עשה את דרכו במורד הגרון, עושה "אחורה פנה", ועולה בחזרה.

 "אבא, אני צריכה להקיא".

 

 אבל הוא רק עשה לי ששששש עם האצבע, ככה על הפה שלו, עם הפרצוף של "שובפעם את מפריעה לי?" והמשיך לדבר בטלפון עם לילך, תוך שהוא מעלעל בעיתון.

 טאק. הנקניקייה התעופפה מהגרון, ומיד אחריה חברותיה, שנבלעו כמעט בלי שנלעסו.

 

ce173d37d4057a8aa12a36c2cafc18c9

 

 "מה את עושה????"

צעק עלי, תוך שהוא מנתר לאחור, מפיל ת'כסא, ומנתק ללילך ת'טלפון בפרצוף.

 

 ישר הסתכלתי לו על הנעליים החדשות שהוא קנה קודם.

 ראיתי שהוא בודק אותן, ומנגב עם האצבע שארית של משהו, שנדבק לו במִקדימה של הנעל.

 

נעליים חדשות

 

 "סססססאמאכ, נעליים חדשות, את לא יכולה להיזהר קצת"?

 "מלצרית"

קרא, תוך שהוא מרים ת'כסא, "את יכולה להביא לי מגבון"?

 "אין מגבון" היא עונה לו בקול מנומנם.

 "אפילו מגבון אין במסעדה הדפוקה הזאת?" צועק, תוך שהוא אץ לכיוון השירותים.

 

 אני מחייכת לעברה חיוך מתנצל.

 היא מחייכת אלי בחזרה. "את בסדר?" היא שואלת.

 

אני עושה לה "כן" עם הראש, ומרגישה איך גל בחילה חדש מתחיל להציף אותי.

 אבא חוזר עם כתם מים במִקדימה של הנעל.

 "מסעדה דפוקה" הוא אומר, ועונה לטלפון שמצלצל כבר איזה שעה.

 "כן" הוא אומר ללילך. "הילדה שובפעם הקיאה, הייתי צריך לעזור לה להתנקות. 

עוד חצי שעה אני מחזיר אותה לאמא שלה, ובא".

הוא ממשיך לעלעל בעיתון, ואני מציצה בשעון של הסלולרי: 21:20.

 

029c6f9a7e7b3073ae45db49b295c432

 

 "לא גמרת את הקולה" הוא אומר. "לפחות ת'קולה תגמרי".

 "שיעורים גמרת?"

 

 טאק. שארית הנקניקיות היו בדרך החוצה.

 הפעם הוא קלט בזמן.

 "דירבאלק" אמר. "דירבאלק את מלכלכת לי עודפעם ת'נעליים".

 

8937ae10a2abee3346ccd58ae75d7eda

 

 עצמתי עיניים ונשמתי עמוק.

לאט לאט הצלחתי להחזיר את שארית הפליטה לתוך הצינור הנכון, והתחלתי להרגיש הקלה.

 "נרגעת?" הוא שואל. הנהנתי.

 "טוב, אז תוציאי ת'מחברות. אני רוצה לבדוק אם עשית שיעורים".

 

 (כתבתי את הסיפור הזה, שהוא בעצם התחלה של סיפור גדול יותר, שטרם נכתב, כתרגיל בסדנת כתיבה של מירי חנוך)

כל התמונות לקוחות מפינטרסט