לפעמים החיים שלנו תופסים איזשהו קיבעון, שכנראה נוח לנו איתו, ובמשך כמה שנים אנחנו מתנהלים בסוג מסויים של עיוורון, רואים רק מה שאנחנו רוצים לראות, וליתר ביטחון גם צובעים את הכל בצבעים ורודים כאלה.

ולפעמים, בשביל לפתוח ת'עיניים, ולראות את המציאות כמו שהיא, צריך איזשהו  זְבֶּנְג, איזושהי נוּגְרָה לפרצוף, שיְאַמְּתוּ אותנו עם החיים האמיתיים.

ואצלי הזַפְּטָה יצאה באמצעות חלום.

ובחלומי, הלכתי להתקלח. פתחתי את ברז המקלחת – ויצא משם (וסליחה על הביטוי הריחני) חרא . פתחתי את ברז כיור המקלחת – גם משם ניגר אותו דבר. וכנ"ל מברז המטבח.

התעוררתי מהחלום, ולא היה לי כל ספק באשר לפירוש שלו. החיים שלי חרא.

הייתי נשואה אז בסביבות 15 שנה, והשנים האחרונות היו אההמממ…. מִדְרוֹנִיּוֹת למדי. כל יום נמוך מקודמו, והחלום הזה הציב מַרְאָה פָּנוֹרָמִית נוכח פרצופי, ששיקפה לי את מצבי באופן הכי מדוייק ומסריח.

עד אז, למרות הירידות והמורדות, התייחסתי אל עצמי כאל אישה מאושרת.

חייתי חיים נוחים מאד מבחינה כלכלית, הילדים היו נפלאים, הייתי מוקפת במשפחתי האוהבת, ובחברותי הקרובות והנהדרות, והבעל שלי אהב אותי מאד, בדרכו.

אבל אפשר להגיד שאת ה-10 שנים, שלאחר אותו חלום מכונן,  חייתי בסוג של hold.  בהמתנה, או אפילו בהקפאה.

הייתי אמא פעילה ומעורבת, התפתחתי מבחינה אישית, למדתי, עבדתי במשרה חלקית מתוך בחירה, כי רציתי להיות אמא נוכחת, קניתי מה שאני רוצה, נסעתי הרבה לחו"ל, הלכתי להרבה הצגות, וחייתי. חייתי חיים מלאים וטובים.

אז איפה ה- hold, אתם שואלים, ובצדק? מה היה שם בהקפאה?

האהבה.

57556cb3d8f586eaf85268a61632483e

השתקתי את החיבוקים והליטופים שדגדגו לי בקצות האצבעות, ואת מילות האהבה שהתייתמו בלשוני.

הקפאתי את מוֹלִיכוּת החוֹם בגופי, ואת הבערה שדלקה בי בטבעיות ובאורח קבע.

ויתרתי בצער רב על זיקוקי הדינור,  והסתפקתי, במודע, בגַּחֶלֶת עוֹמֶמֶת.

שתקתי הרבה, צעקתי הרבה, הייתי הרבה עצובה.

וכל הזמן שאלתי את עצמי: ככה אני רוצה לחיות? זה מה שאני מייחלת לעצמי?

דמיינתי את עצמי זקנה נרגנת ומתוסכלת, בלי אהבה, עם זוגיות צולעת, ופרטנר שהכי לא מתאים לי בעולם.

מצד שני דמיינתי את עצמי זקנה מחייכת, שלווה ומאושרת, הולכת דבוקה לבנזוג האהוב שלה, מחובקת, מלוטפת, ומאוהבת עד הגג.

0d59a2c2700ca053542aa0e6ac7e59c2

יש צמתים בחיים, שהאדם עומד בהן מיוסר, ומתלבט באיזו דרך לבחור.

בצומת הזו עמדתי, מפוקחת ומפוקסת, ולא חככתי בדעתי אפילו לשניה.

ידעתי. ידעתי שאף אחד, זולת עצמי, לא ישלוף אותי מהחיים האלה, ויעביר אותי לאגדה, שהייתי מתה להתעורר בה.

וידעתי שאין מצב שאני מוותרת על אהבה ועל זוגיות מאושרת, בול כמו שאני רוצה וראויה לה.

והכי מוזר, שגם ידעתי בוודאות שאזכה לזה. האמנתי בכל ליבי.

והכי עוד יותר מוזר? ש-וואלה, מצאתי. כלומר- הוא מצא אותי. כלומר, מצאנו אחד ת'שניה. והכל בדיוק-בדיוק כמו שרציתי. כמו שדמיינתי.

כלומר, לקחתי בחשבון שאין מושלם, כי בינינו, גמני יש לי כמה (וכמה וכמה) מגרעות, אבל האהבה… אחחח… היא כלכך ממלאת ומעצימה ומרגיעה ונהדרת ומפרפרת בלב…. ועושה רק-רק טוב.

65897585f0fc4945acd504122f94c380

בעצם, מה שאני רוצה להגיד פה, זה שאנשים צריכים להיות שלמים עם ההחלטות שלהם.

זה בסדר גמור, אם באופן מודע, ובהשלמה, ממשיכים לחיות ללא אהבה ובתוך זוגיות מקרטעת. כל אחד עושה לעצמו את שיקולי הרווח וההפסד שלו.

זה בסדר גמור אם לאחר פרידה, מחליטים בכלל לוותר על זוגיות, ולהמשיך לבד, סולו.

הכל בסדר גמור, כל עוד באמת שלמים עם ההחלטה, ולא חיים בעינוי נפש.

אמר כריס רוק Chris Rock"נישואים הם דבר כה קשה. נלסון מנדלה, למשל, בילה 27 שנים בכלא דרום אפריקאי. הוכה ועונה במשך 27 שנים, ועשה זאת ללא שום בעיה. ביצע עבודת פרך ב-45 מעלות חום במשך 27 שנים, בלי שום בעיהיצא מהכלא אחרי 27 שנות עינויים, בילה ששה חודשים עם אשתו, ואמר: "אני לא יכול לסבול את החרא הזה יותר!""

******

ולסיום, שיר קצרצר, שהוא בעצם פרסומת, שנהגתי לשמוע ולראות המון, בעודי חיה עם הראש בחול, וקיבלתי ממנו המון מוטיבציה וכוח. הנה, זה פֹּה.