כבר איזה שנתיים שאני מריצה מחאת יחיד כנגד דואר ישראל. 

לא שיתפתי אף אחד בדואר על מחאתי זו, אבל אני פשוט לא מתייצבת שם כדי לקחת את כל המכתבים הרשומים שמגיעים אלי.

רואה מכתב רשום, ישר זורקת לפח שליד תיבות הדואר.

קטן

 

אני לא קונה באי-ביי, או בשום פלטפורמה אחרת, שמצריכה אותי להגיע לדואר, ככה שאין שום סיבה שאגיע לשם מרצוני החופשי.

בחיים (אולי רק כשהייתי ילדה) אני לא זוכרת שהדוור התייצב אצלי ליד הדלת, כדי למסור לי מכתב רשום. הוא ישר דוחף את הפתק של "דבר דואר רשום" לתיבה שלי, וברור לו (ולדואר שלו), שאבזבז אחר צהריים שלם, רק כדי לקבל את הקנס או את האגרה שאני צריכה לשלם.

כן, כן, אני שומעת עכשיו את גלגלי המוח של חלקכם, שאומרים לי: "אבל הדואר עובר עכשיו שינוי… את יכולה להזמין תור דרך האינטרנט, ובדרך כלל את צ'יק צ'אק מתקבלת".

אז אתם יודעים מה? לא רוצה. לא רוצה לטרוח ולהיכנס לאתר של הדואר, להזמין תור, לכתת רגלי עד הסניף הקרוב, לקבל משהו שאני ממש לא רוצה אותו, להתעצבן, ולשרך רגלי חזרה הביתה.

מישהו שרוצה לתת לי משהו, לא צריך להטריח אותי, כדי שאקבל את זה.

שיטריח את עצמו.

והם באמת עושים אתזה.

לפעמים הם ("הם" זה לרוב גופים ממשלתיים או צה"ל) שולחים בו זמנית גם מכתב רשום וגם מכתב רגיל. לפעמים הם רואים שאני לא מגיעה לקחת את ה"רשום", אז לאחר כמה זמן הם שולחים גם מכתב רגיל.

אהההה…. ואני מבסוטה.

ניצחתי את השיטה, ולא רואה ממטר את הסניף של הדואר!!!